אז היום הגיע החופש. ההחלטה נלקחה ואנחנו ,ביום קצר יחסית , רק 21 קמ
ושוב מגיעים לכפר שקט, הזקנים יושבים ברחוב על כסא ומחכים לראות אנשים .
היחידים שמגוונים את הנוף הם הולכי הרגל כמונו שעוברים במקום.
מחפשים את המכולת המקומית Tienda והיא כמובן סגורה עד חמש אז הולכים לאכול בבר המקומי
כמו שהשוויצרי הגדיר יקר מאוד תמורת כלום . השוויצרי הזה הולך לבד,הוא נגר ומדריך סקי בחורף ומאוד משעשע,
לשוויצרי מעין תיק בית ספר קטן עם המינימום האפשרי,לו באמת אין פחדים 🤗
פחד שיהיה קר,אז לוקחים כמה סוודרים, ושק שינה . שיהיה מלוכלך אז לוקחים סדין מיוחד , אוכל מיותר כשחוששים להיות רעבים וכדומה.
השעה חמש הגיעה קונים פיצה במכולת ועוד מהמבחר הקטן שיש ונהנים מאורחת ערב נהדרת .
מחר עוד יום קצר יחסית ואנחנו מתאוששים בחדר הפרטי שלנו,רק עם הנחירות של אבי😉.
בעלת הבית שגרה מול ההוסטל מסבירה לנו מאה פעמים איך להחזיר את המפתח כשיוצאים בבוקר לקופסה קטנה עם קוד . ולמחרת בהוסטל השוויצרי גומר אותנו מצחוק כשהוא מספר בפנטומימה איך היא הסבירה לו שוב ושוב לשים את המפתח והוא כמובן שכח 😆.
והתיק שלו ממחיש ללא מילים את תמצית החיים שלו .
 |
| סוף היום מגיעים למקום הלינה ,כפר קטן ושומם |
 |
| סוף סוף באכסנייה |
 |
| חדר לזוג ,רק הנחירות של אבי יישמעו הליילה. 😴 |
 |
| תיק ללאפחדים של קרלוס |
הת
 |
| קרלוס קורע אותנו בפנטומימה על בעלת הבית והמפתח |
0 תגובות